EN איזור אישי הצטרפו
דרך הברזל

לקראת הישראמן: כמה אימונים ארוכים באמת צריך?

15.11.20265 דק׳ קריאה

עשיתם את הרכיבות הארוכות והשלמתם את הריצות. בחלק מהאימונים אפילו הרגשתם בכושר הטוב בחייכם. ואז הגיע יום התחרות, והרגליים לא נתנו את מה שציפיתם: המאמץ הרגיש קשה מוקדם מדי, והחשק להילחם על המסלול נעלם.

הפער הזה מתסכל במיוחד כשיודעים כמה השקענו בדרך. והוא מעלה שאלה שכדאי לשאול עכשיו, לקראת הישראמן: כמה אימונים ארוכים צריך כדי להגיע מוכנים, ומתי התוספת כבר גובה מחיר שקשה להתאושש ממנו?

מה למדתי על עצמי לאורך השנים

מהניסיון שלי בספורט הסבולת, למספר יחידות השיא בהכנה יש השפעה גדולה על התחושה שאיתה אני מגיע לתחרות.

כששילבתי לאורך ההכנה שלוש-ארבע ריצות של מעל 25 קילומטר ושלוש-ארבע רכיבות של כחמש שעות, הרגשתי שאני מתקדם היטב, והגעתי לתחרות עם ביטחון ועם רעב להתחרות.

כשמספר היחידות האלה הגיע לחמש, ולפעמים יותר, כבר הרגשתי על הקצה. העייפות הצטברה, הייתי מותש והמוטיבציה נפגעה. השלמתי את האימונים, אבל הגעתי לתחרות פחות רענן ופחות להוט להוציא מעצמי את המקסימום.

זו החוויה האישית שלי. המספרים האלה הם לא תקרה שמתאימה לכולם, וגם לא מינימום שכל ספורטאי חייב להשלים. מה שהם לימדו אותי זה לבחון את התועלת ואת המחיר של כל יחידת שיא.

תרשים: המוכנות עולה עד שלוש-ארבע יחידות שיא בכל ענף ומתייצבת, והעייפות המצטברת עולה בחדות מחמש יחידות ומעלה

מה אומר המחקר על עומס והתאוששות?

אימון יוצר גירוי להסתגלות, ובמקביל גם עייפות. כדי להשתפר לאורך זמן צריך לאפשר התאוששות מספקת בין הגירויים.

הצהרת הקונצנזוס המשותפת של הקולג׳ האירופי למדעי הספורט (ECSS) והקולג׳ האמריקאי לרפואת ספורט (ACSM) מדגישה שהכנה מוצלחת דורשת עומס, אבל גם הימנעות מהשילוב של עומס מוגזם עם התאוששות לא מספקת. עייפות זמנית אחרי אימונים היא לא, כשלעצמה, תסמונת אימון יתר.

במחקר של Aubry ועמיתיו על טריאתלטים, תקופת עומס מוגבר לפני הורדת העומס הובילה לשיפור גדול יותר, אבל רק אצל מי שלא הגיע לעייפות יתר שמלווה בירידה בביצועים. המחקר ממחיש למה תשישות עמוקה היא לא יעד שצריך לשאוף אליו. הוא לא קובע כמה רכיבות של חמש שעות נכון לעשות.

מתי מתחילים להאריך?

התשובה מתחילה באימונים שכבר עשיתם בעקביות.

ספורטאי שרגיל לרוץ שעה וחצי ומתאושש היטב נמצא בנקודת פתיחה אחרת מספורטאי שחזר עכשיו מהפסקה. גם רכיבה של חמש שעות היא עומס שונה אצל מי שרוכב ארבע שעות באופן קבוע ואצל מי שרגיל לשעתיים.

ישראמן 2027 יתקיים ב-29 בינואר, כך שמאמצע נובמבר נשארו כמעט 11 שבועות. זה מספיק זמן להמשיך לבנות, בהתאם לבסיס הקיים. זה לא מצדיק קפיצה מיידית ליחידות השיא.

כמסגרת מעשית: את השבועות הקרובים כדאי להקדיש לבנייה הדרגתית, בהמשך לשלב יחידות שממוקדות בדרישות התחרות, ולהשאיר זמן להורדת עומס בסוף. אין שבוע אחד שבו כולם צריכים להתחיל לרוץ מעל 25 קילומטר או לרכוב חמש שעות.

תרשים: עומס שבועי יחסי מ-15.11 עד הישראמן ב-29.1. בנייה הדרגתית, יחידות ממוקדות תחרות, והורדת עומס בשלושת השבועות האחרונים

אימון ארוך קבוע ואימון שיא הם לא אותו דבר

כשאני מדבר על שלוש-ארבע יחידות שיא בכל ענף, הכוונה ליחידות הגדולות במיוחד, בתוך רצף אימונים שלם.

ביניהן יש אימוני סבולת קצרים יותר, עבודה על טכניקה, אימונים ממוקדים והתאוששות. לא צריך לשבור את שיא המרחק בכל סוף שבוע. לפעמים ההתקדמות היא לבצע את אותו משך בשליטה טובה יותר, עם תדלוק מוצלח יותר והתאוששות טובה יותר אחריו.

גם לאימון שיא צריך למצוא מקום בתוכנית: מה עשינו לפניו, מה מתוכנן אחריו, והאם נוכל להתאושש ממנו בלי לפגוע ברצף.

למי מתאימים המרחקים האלה?

ריצה של מעל 25 קילומטר ורכיבה של כחמש שעות הן הדוגמאות האישיות שלי מההכנה למקצה המלא. הן לא יעד אוטומטי למשתתפי החצי.

גם במקצה המלא, אותו מרחק יכול לייצג עומס שונה מאוד. ריצה של 25 קילומטר נמשכת שעתיים אצל ספורטאי אחד ושלוש שעות אצל אחר. לכן צריך להסתכל על זמן, עצימות, תוואי וניסיון, ולא רק על הקילומטרים.

ברכיבה, חמש שעות במישור וחמש שעות בהרים הן יחידות שונות מאוד. ההכנה צריכה לשקף את דרישות המסלול, את השליטה במאמץ ואת היכולת לאכול ולשתות לאורך זמן.

למה אימונים טובים לא תמיד הופכים לתחרות טובה?

אפשר לעשות אימונים מצוינים ובכל זאת להגיע לתחרות עם עייפות מצטברת. ואפשר להגיע מוכנים היטב, אבל לפתוח מהר מדי, לתדלק בצורה שלא מתאימה למאמץ, או להיתקל בתנאים שלא צפינו.

לכן תחרות מאכזבת דורשת מבט רחב. אי אפשר להסיק ממנה לבדה שהיו יותר מדי אימונים ארוכים.

השאלה החשובה לאורך ההכנה היא איך האימונים מתחברים: האם הביצועים יציבים? האם ההתאוששות מספקת? האם אנחנו מצליחים להמשיך להתאמן באיכות? והאם נשאר לנו רצון להתחרות?

איך מזהים שהעומס דורש התאמה?

כדאי לעקוב אחרי מגמות, במיוחד כשכמה סימנים מופיעים יחד:

  • מאמץ מוכר מרגיש קשה מהרגיל לאורך כמה אימונים.
  • הביצועים יורדים, והעייפות לא משתפרת כמצופה אחרי הקלה.
  • השינה נפגעת, או שהמוטיבציה יורדת לאורך זמן.
  • כאב מקומי מתגבר או משנה את התנועה.

הסימנים האלה הם לא אבחנה בפני עצמם. הם סיבה לשיחה עם המאמן ולהתאמת העומס, ותסמינים מתמשכים עשויים להצדיק בירור רפואי. חשוב להכניס לתמונה גם עבודה, משפחה ושעות שינה: הצהרת הקונצנזוס של הוועד האולימפי הבינלאומי מתייחסת במפורש לעומסים גופניים ונפשיים כחלק מניהול ההכנה.

מה עושים בפועל עד התחרות?

לכל יחידה ארוכה מגדירים מטרה: סבולת, תרגול תזונה, התאמה למסלול, ציוד או שליטה בקצב. מגדילים את הדרישה לפי התגובה לאימונים הקודמים, ומשלבים תקופות קלות יותר לפי הצורך.

נזהרים במיוחד מהגדלה בו-זמנית של משך האימונים ושל העצימות. גם אימון קל יחסית מבחינת קצב יכול להיות תובעני בגלל האורך שלו.

לפני יחידת שיא נוספת, שואלים שלוש שאלות:

  • האם התאוששתי מהקודמת?
  • האם היחידה הזאת תתרום למוכנות שלי?
  • האם יש אחריה מקום להתאוששות?

להשאיר זמן להגיע רעננים

בשבועות האחרונים המטרה היא להוריד את העייפות שהצטברה. מטא-אנליזה של 14 מחקרים בספורטאי סבולת מצאה שיפור בביצועים אחרי הורדת עומס, ותמכה בהפחתת הנפח תוך שמירה על עצימות האימונים. המחקרים לא נותנים מתכון ייחודי למשתתפי הישראמן.

שבועיים עד שלושה של הורדת עומס הם נקודת מוצא מעשית, עם התאמה למקצה ולספורטאי. שמירה על עצימות פירושה לשלב קטעים מתאימים בתוך אימונים קצרים יותר, לפי התוכנית.

שוקי סרויה בחליפת הנבחרת עם הכיתוב SEROYA ISR, רץ בתחרות

מבחינתי, זה אחד הלקחים החשובים ביותר מהשנים בתחום:

להגיע לקו הזינוק עם ביטחון במה שבניתי, ועם רצון להשתמש בו. כל אימון ארוך צריך לשרת את המטרה הזאת.

רוצים תוכנית לפי הקצבים שלכם? קבעו שיחת אבחון עם צוות האימון שלנו.

הצעד הראשון
ליעד שלך.

השאירו פרטים, ונחזור אליכם לתאם פגישה אישית ובדיקת סף.

או בטלפון ובווטסאפ: 054‑7796666
גלילה לראש העמוד